החלטה בתיק פש"ר 16867-06-10

בעניין : בקשה להגדלת התשלום החודשי ולמאסר החייבים

המנהל המיוחד הגיש בקשה להגדלת התשלום החודשי ולמאסר החייבים בשל אי קיום החלטת בית המשפט. הבקשה הוגשה עוד קודם להכרזתם כפושטי רגל.

בבקשה מס' 1 ביקש המנהל המיוחד להגדיל את התשלום החודשי לכל אחד מהחייבים לסך של 2,000 ש"ח לחודש.

נימוקי הבקשה -

במסגרת צו הכינוס שניתן נגד החייבים ביום 22/11/10 נקבע צו תשלומים לכל אחד מהם בסך 500 ש"ח.

בחקירת החייבים אצל המנהל המיוחד הם נדרשו להגיש דוחות חודשיים בגין הכנסותיהם והוצאותיהם וזאת כדי לבדוק את יכולתם הכלכלית. החייבים לא נענו לדרישה, לא המציאו מסמכים. כמו כן, החייבים לא עמדו בתשלום החודשי שהושת עליהם וצברו פיגורים, גם התראה ששלח אליהם המנהל המיוחד לא הועילה.

המנהל המיוחד מבקש להוציא נגד החייבים פקודת מאסר הן בשל אי מילוי אחר החלטת בית המשפט והן בשל אי המצאת המסמכים.

המנהל המיוחד ביקש גם לבצע חקירה פומבית של החייב, על מנת להתחקות אחת נכסיו, הכנסותיו ומצבו הכלכלי לאחר שגם בחקירתם השנייה לא המציאו מסמכים, ולקראת הדיון בבקשה להוצאת צווי מאסר והגדלת התשלום החודשי.

בדיון שנערך ביום 13/6/11 [הפרוט' בתיק 16945/06/10] בפני כב' השופט צרפתי הודיע המנהל המיוחד כי בעקבות התייצבותם של צדדי ג', בנו של החייב ושתי קרובות משפחה, הם התבקשו להמציא תיעוד עסקי אך הם לא עשו כן. המנהל המיוחד טען כי לאור ממצאי החקירה הוא נוכח לדעת כי לחייב הכנסות ועיסוקים מעבר למוצהר שמצדיקים את חקירתו הפומבית ואת הגדלת הסכום.

בחקירה הפומבית הכחיש החייב כי הוא ממשיך לעסוק בממכר שמן כי אין דבר כזה, וכי הוא חי מהיד לפה ולא מוכר שמנים. כשהוצגו בפניו תמונות הוא זיהה את עצמו ואמר כי אם מכר את השמן זה בגלל שמישהו התשקר אליו, כנראה החוקר, וביקש ממנו לעשות טובה ולמכור לו. לדבריו, אמנם נכון שרואים בתמונות שמדובר בכמות לא מבוטלת של פחים, אך זה לצריכה עצמית של המשפחה. כל 30 הפחים המרוכזים הנראים בתמונה הם לצריכת המשפחה. עוד הוסיף כי המקום שרואים זה לא שלו אלא של קרוב משפחה וכשנשאל מי זה קרוב המשפחה, אמר זה הבן של ג'ריס.

החייב אישר שבחקירתו בפני המנהל המיוחד לא סיפר על התחייבות מול בנק מרכנתיל דיסקונט להחזר חודשי בסך 64,000 ש"ח. לטענתו, נעשה ניסיון להחיות את העסק מאחר וסגרו להם אשראי וביקשו דרך חבר שיעביר להם כסף על דרך של ערבות בנקאית דרך בנק דיסקונט, אולם בסופו של דבר, זה לא יצא לפועל.

לשאלה מה הוא עושה בישוב מג'אר שם נמצא העסק של השמן אם הוא גר ברהט, השיב: "מה אסור להיות שם?"

בשלב זה, החליט בית המשפט על הפסקת החקירה לאור סערת הרוחות של החייב והורה לצדדים להשלים טיעוניהם לעניין הגדלת התשלום החודשי ולקבלת צווים.

בית המשפט ציין בהחלטתו כי הובהר לחייב ולבא כוחו ההכרח לקיים ישיבת עבודה עניינית וחוזרת אצל המנהל המיוחד, וכי התמונה הראשונית העולה היא של חייב שלא מציג את מלוא הנתונים בלשון המעטה בפני המנהל המיוחד, עד כה.

לאחר הדיון הגיש המנהל המיוחד סיכומים.

בסיכומים חזר המנהל המיוחד וציין כי החייבים "מתאימים" את הכנסותיהם בדיוק להוצאותיהם, מגלים טפח ומסתירים טפחיים. כך, למשל, הם טוענים שהם מתגוררים ברהט, אך לא המציאו הסכם שכירות, לא מצהירים על הוצאות מים, חשמל, ארנונה, גז וכו'.   הדוחות המוגשים הינם זהים רק בשינוי התאריך.

לדברי המנהל המיוחד החייבים הצהירו הצהרות כזב הן בחקירתם בפני המנהל המיוחד והן בחקירתם בפני בית המשפט, כאשר השיבו בשלילה כי אינם עוסקים עוד במסחר בשמן. לחייב הוצגו במהלך חקירתו בבית המשפט תמונות בהן הוא נראה ליד כמות מסחרית של שמן ובתגובה טען שהוא עשה זאת בשביל השכן, וכאשר הובהר לחייב כי השמן שרואים בתמונות נמכר ממרתף ביתו של בנו - ג'ריס חנות, איבד את שלוותו עד שבית המשפט נאלץ להפסיק את חקירתו.

בחקירה בפני המנהל המיוחד ביום 13/4/11 הצהיר החייב כי מירב הכנסותיו היו מייבוא שמן מהשטחים ושווקו ברחבי הארץ באיזור. 

בתמונות שהוצגו בפני החייב רואים 30 גלונים של שמן במרתף ביתו של בנו. מחירו של גלון שמן אחד הוא 600 ש"ח וכאשר החייב מוכר בכמות סיטונאית המחיר הוא 400 ש"ח לגלון. החוקר הפרטי רכש מהחייב בתקופה זו שמן בסכום של 8,000 ש"ח חודשים ספורים עובר להליכי הפש"ר, התחייבו החייבים לשלם מידי חודש לבנק מרכנתיל דיסקונט סכום העולה על 60,000 ש"ח לחודש לצורך פירעון חובם כלפי הבנק. כשעומתו החייבים מול זהותם טענו "להד"מ".